התלמידים בטנריף נלחמים בשבירות המבנים על הידיות שלהם.

סיפור מרגש של עמידות וידידות מתגלה בטנריף כשתלמידי שנה ראשונה ב-IES סבינו ברתלוט מאחדים כוחות כדי להגן על חבריהם המהגרים, שהועברו באופן פתאומי לאיים שונים באיי הקנרי. בתצוגה של אחדות מרשימה, התלמידים כתבו מכתב תומך בפני הרשויות לקבל את חברייהם בחזרה, הדגשת הרצון הרגשי העמוק שיש להם עם חבריהם המתפלשים.

הרעש הפתאומי הזה דפק את איכות סביבת הלמידה של התלמידים, והשאיר אחריו ריקון רגשי. המורה שלהם הואט מבקר את רחמם של התלמידים וחרוץ במחויבותם הבלתי משואה למסר שלהם. ההעברות המהירות הדהו המון, גם את צוות בית הספר, חושפות ב־הודללותה המפתיעה בתקשורת ובשקיפות מהרשויות.

המרחב של המאמצים שלהם מעבר לבית הספר, התלמידים החרוצים הללו השתמשו במדיה חברתית כדי להגביר את המודעות לצרתם של חבריהם. הם ערכו הפגנות שלום ועסקו עם יחידים ממשלתיים מקומיים, מחפשים בהוי ובפתרונות להקדמת מחיראי ההעברה הפתאמים. בראש מאובקם עומדים קשיים, בעיקר מחסורי הבירוקרטיות שמסייעים את המשוחררים לחזור.

המצב משאיר את הקהילה בשאלות, עם מי מעטר את האפשרות לתועלות פוליטיות מאחורי הפעולות של הממשלה. בהינת'ים לכך, קידום התלמידים מזוהה בקריאה קריטית על נושאים כגון כלה ורחמים, ממחיש את הכוח של האחדות בעת התמודדות עם מצבי קושי.

כאשר המאמצים של התלמידים ממשיכים לכבוש לווי, השאיבה הבלתי מוחלה שלהם לפרוח על מעגל התלמידי הפועל שלהם מוצבת כעד החוזקש של האחדות ואת המוקילים של חמתינות.

The source of the article is from the blog scimag.news